
איך נהייתי המורה אילנה?
כילדה, חיכיתי בקוצר לכתה א'. דמיינתי את בית הספר כפסגת הידע והיצירה. הנחתי שכותבים סיפורים, משוררים שירים, מעלים הצגות, רוקחים מרקחות, צופים בכוכבים, נשאבים לעולם הספרים ובקיצור היה לי ברור שזה הולך להיות מרגש. ונחשו מה...
כשנכנסתי בפעם הראשונה לכתה כמורה, הייתי מלאת ציפיות לתיקון ושוב, פגשתי את המציאות. השנים הראשונות התאפיינו בשפע של אירועי ניסוי וטעייה והתמודדויות מאתגרות, יחד עם המון רגש, יצירת חיבורים והתנעת חוויות למידה שנמשכות עד היום. אני כל הזמן לומדת איך ללמד. הזהות המקצועית שלי מורכבת מהחוויה האישית שלי כתלמידה בשילוב מכלול ההצלחות והאתגרים שהתנסיתי בהם בזירה המקצועית.
ארגז הכלים שרכשתי לאורך השנים עיצב את המורה אילנה שאני היום. את הכלים האלה אני לוקחת איתי לכתה ולמפגשים בסטודיו שלי. אני יודעת ללכת בנעליים של הלקוחות הקטנטנים, הצעירים והבוגרים שלי ולהבין את המתרחש משני צידי השולחן בכתה.
אני עוסקת בהוראת אנגלית ועברית משנת 2006 ובספטמבר 2020 פתחתי את הסטודיו הביתי שלי. בשנת 2023 הפסקתי את עבודתי במערכת החינוך. העבודה העצמאית והציבורית שלי הזינו זו את זו ושיפרו את המענה שאני יודעת לתת לתלמידים בשני המרחבים.
סביבת למידה גמישה
מרכז הלימוד הביתי שעיצבתי מציע סביבת עבודה מזמינה שנותנת מענה לצרכי למידה שונים. הצעירים אוהבים את הסטודיו הביתי שמזמן שלל הזדמנויות ללמידה ובני נוער מרגישים בנוח בפינת הלימוד השקטה והמאובזרת. העבודה המקוונת נעשית בצורה המשמעותית ביותר תוך ניצול של כלים מגוונים שמתאימים לשכבות גיל שונות. המטרה היא לייצר למידה שנרשמת, למידה שזוכרים. זו למידה שמונעת מתוך בחירה, עניין ושיתופי פעולה. היא יכולה לעתים להמשיך גם בבית כי ישנו החשק לצפות בסרטון, לקרוא ספר או להתקדם בהכנת מצגת משותפת.

חוסן רגשי
תחושת המסוגלות העצמית היא מנבא עוצמתי להצלחה לימודית. עבודת ההוראה חייבת לתת את המענה הרגשי ולעזור ללומדים למנף את הצדדים החזקים שלהם. בסטודיו אנחנו לומדים להסתכל לטעויות שלנו בעיניים ולראות בהם כלי לימודי ולא אנדרטת כשלון. טעות היא לא כשלון והיא לא תחנה סופית. היא רק שלב. הציפייה לעבור תהליך לימודי בלי טעויות היא אשליה מעכבת. הלומד החזק הוא לא זה שתמיד מצליח- אין כזה. הלומד החזק הוא מי שיודע להמשיך הלאה אחרי אכזבה. אני עוזרת ללומדים הצעירים והבוגרים שלי להחזיר את הבטחון שלהם בעצמם כלומדים, להשאר בתוך התהליך גם כשקשה ולהרשות לעצמם למתוח את גבולות היכולת. ככל שמתעצם החוסן הרגשי כך נבנית אצל הלומד בכל גיל יכולת העבודה העצמאית.
